מפגש שיח והעשרה: הזדקנות בקהילת הלהט"ב

עמותת שילֹה - עמותה לפיתוח שירותים לאזרח הוותיק בקהילה קיימה ב-27/06/2023 "שולחן עגול": מפגש בין-מקצועי בנושא הזדקנות בקהילת הלהט"ב. המפגש התקיים ביוזמה משותפת של יחידות העמותה: שירותי הסיעוד ומרכז יום קרית אליעזר, ובשיתוף בית הקהילות לגאווה וסובלנות חיפה. במפגש השתתפו עובדים מקצועיים מתחום שירותי הסיעוד, מרכזי יום לקשישים בחיפה ובקריות, קהילות תומכות, בתי אבות, מסגרות דיור מוגן, עיריית חיפה, לשכות הרווחה, המוסד לביטוח לאומי, פרוייקט תיאום טיפול בקופות החולים "שירותי בריאות כללית" ו"מכבי שירותי בריאות" ועוד.

זהו מפגש פורץ דרך וראשוני מסוגו בעולם הטיפול הביתי, שירותי הסיעוד והשירותים החברתיים לזקנים, שמבטא הכרה בצורך הרלוונטי לפתח פרקטיקות טיפול מותאמות לצרכיהם הייחודיים של חברי קהילת הלהט"ב בהגיעם לגיל זיקנה, ומצביע על השונות בין זקנים להט"בים ובין זקנים הטרו-נורמטיביים.

המפגש הבין-מקצועי נפתח בברכתם ובדבריהם של גב' חלי (רחל) דרימר, מנהלת מרכז-יום "שילֹה" קרית אליעזר, (בו התקיים האירוע), ושל מר ניסים בר-גיל, מנהל שילֹה שירותי סיעוד. סקירה מקצועית מקיפה בנושא מאפייני קהילת הלהט"ב, ופיתוח מודעות ויצירת מענים עבור להט"בים זקנים, ניתנה ע"י גב' דריה הרשקו, מנהלת בית הקהילות לגאווה וסובלנות בחיפה. סיפור חיים אישי ומרגש לצד הצגת נתונים אמפיריים מעולם המחקר ניתנו ע"י ד"ר רפי-אפלר-חטאב, גרונטולוג ואקטיביסט בקהילה הגאה וממקימי פורום להט"ב זהב. לסיכום התקיים שיח פתוח בין משתתפי המפגש ואנשי המקצוע.

נושא ההזדקנות בקהילת הלהט"ב נידון ממספר היבטים: סקירה היסטורית ואקטואלית של קהילת הלהט"ב ומאפייניה והאתגרים עמם מתמודדים חברי הקהילה, ידע אמפירי וממצאי מחקרים בנושא העדפות וצרכים של חברי קהילת הלהט"ב בגיל זיקנה, סיפור חיים וחווייה אישית של הומוסקסואל בגיל זיקנה, ודרכים להתאמת תכניות טיפול ולהתייחסות רגישה ומותאמת ללהט"בים זקנים.

עם העלייה בתוחלת החיים, ולצד הקבלה ההולכת וגוברת בקבלת החברתית של להט"בים, עולה גם מספרם של להט"בים זקנים. המחקר בארה"ב מצביע כל כ-2.5% זקנים המגדירים עצמם להט"בים. מדובר בשיעור נמוך משמעותית מהשכיחות המקובלת של להט"בים בקהילה, כתוצאה מקושי לאתר מדגם מייצג של אוכלוסייה זו לצרכי מחקר, מאחר שרובם מסרבים להיחשף או להגדיר את עצמם פומבית כלהט"בים.

האוכלוסייה הלהט"בית המזדקנת היא אוכלוסיה בסיכון: בנוסף לאתגרים הטבעיים הנובעים מגילם ומהשינוי במצבם הבריאותי, מתמודדים להט"בים בגיל 65+ עם מורכבות ושונות המתאפיינים בבדידות, הדרה חברתית כפולה וגילנות כפולה וייחודית, ניכור משפחתי שכיח, תחלואה פיזית נפשית גבוהה מהממוצע (מחלות מין ו-HIV, סרטן פי הטבעת, סרטן רירית הרחם, דיכאון, חרדה, נטיות אובדניות, הפרעות אכילה, עישון כרוני, התמכרות לסמים ולאלכוהול), והימנעות מפנייה לרשויות הפורמליות לקבלת שירותים עקב חשש מיחס עוין.

כ-75% מהגברים הלהט"בים מעל גיל 50 מתגוררים לבד, פי 2 מגברים הטרוסקסואלים בני אותו גיל. הסיכוי של נשים להט"ביות להתגורר לבד גבוה ב-33% ביחס לנשים הטרוסקסואליות. נתון זה כשלעצמו מגלם את הסיכון לבדידות. ישנה הסתברות מובהקת לכך שהאוכלוסייה הלהט"בית תסבול ממיעוט רשתות תמיכה חברתיות ומשפחתיות להישען עליהן. בניגוד לבני גילם ההטרוסקסואלים, הנסמכים בעיקר על בני משפחתם ועל צאצאיהם לקבלת עזרה, להט"בים זקנים נסמכים יותר על חברים ובני זוג, כמקור מרכזי להתמודדות עם קשיי הזיקנה ("משפחה מבחירה").

במטרה להסיר חסמים ולהקל על להט"בים זקנים לקבל שירותים פורמליים ולתת אמון במערכות הפורמליות, נכון יעשו נותני השירותים בסיעוד, במרכזי היום ובכלל השירותים לקשישים, אם יאמצו טרמינולוגיה מקרבת, נעדרת תיוג הטרו-נורמטיבי וחסרת שיפוטיות, כבר בשלב ראיון ההיכרות המקדים עם הזקן/ה, למשל: "עם מי את/ה מתגורר/ת?" או "האם את/ה בזוגיות?" במקום: "מה שם אשתך/בעלך?"; מדבקה עם דגל הגאווה והסובלנות על דלת הכניסה; ועוד מחוות קלות המעידות על מודעות ("Gay Friendly") – יעשו פלאים, יצמצמו את ההדרה הפורמלית והעצמית ממנה סובלים הלהט"בים הזקנים, יקטינו את החשש שלהם מחשיפתם כלהט"בים, ויגבירו את סיכויי השתתפותם בקהילה הכללית תוך מיצוי זכויותיהם הקבועות בחוק.

עמותת שילֹה גאה, דווקא בחודש הגאווה, להניף את הדגל (דגל הגאווה, אלא מה), לפתוח את שעריה ללהט"בים זקנים ולהיות חלוצה בתחום פיתוח המודעות והתאמת שירותים עבור אוכלוסייה זו בכל יחידות העמותה, וקוראת לעמיתיה ולכלל נותני השירותים וקובעי המדיניות לפתח מודעות ולשתף פעולה בחשיבה משותפת ובפיתוח פרקטיקות רלוונטיות.

נכתב ע"י ניסים בר-גיל, מנהל שירותי הסיעוד, עמותת שילֹה nissim@shilo.co.il